מסלול חיי - יהודה דויטשר


הצג את מסלול חייו של סבא, יהודה דויטשר במפה גדולה יותר

יום שישי, 22 באפריל 2011

מידע כללי אודות משפחתי: דורון ורויטל דויטשר

מצד האב, דורון:
  • בן ליהודה ושפרה דויטשר, מכפר הרא"ה.
  • יהודה דויטשר נולד בהלברשטט, גרמניה, 1936, להוריו יצחק והניה. עלה לארץ ישראל ב- 1937.
  • יצחק דויטשר נולד ב- 1902, בסטניסלב, גליציה. (כיום אוקראינה). יצחק גדל במשפחה חסידת ויזניץ'. בילדותו היגרה המשפחה לעיר דורטמונד בגרמניה.
  • הניה דויטשר, לבית פרמינגר, נולדה ב- 1906 בעיירה סמוכה ללייפציג, גרמניה. לאביה יהודה-לייב ואימה ייטי. מוצאם מהעיר בוטשאטש בגליציה. אביה של הניה נפטר בצעירותו ואמה עבדה לפרנסתה כמנהלת משק בית של אכסניה יהודית בעיר הלברשטט, בבעלות בנדט (ברוך) אייזנברג. מאוחר יותר נישאה אמא של הניה לבנדט אייזנברג.
  • הניה ויצחק דויטשר נישאו ב 1931 בהלברשטט. התגוררו באכנסיה עם נשואיהם. נולדו להם 2 בנות, אסתר וחוה, ובן, יהודה, סבי. בעקבות עליית הנאצים לשלטון והחלת חוקי הגזע כנגד יהודי גרמניה, יצחק והניה דויטשר עם ילדיהם חוה ויהודה (אסתר נפטרה כתינוקת) עלו לארץ ישראל ב 1937.
  • יצחק דויטשר ניחן בכשורים טכניים, ובנושא החשמל בפרט. עובדה זו אפשרה לו לקבל סרטפיקט עליה לארץ ישראל כבעל-מקצוע חיוני עם משפחתו בתקופה בה השלטון הבריטי בארץ ישראל הגביל מאוד את כניסת יהודים לארץ.
  • ב- 1940 יצחק דויטשר גוייס לצבא הבריטי. במשך כל שנות מלחמת העולם השניה שרת כחשמלאי מטוסים בחיל האויר הבריטי במצרים, באזור המדבר המערבי (גבול לוב של היום): אל-עלמיין, בנגזי, טוברוק.
  • בסוף 1944 יצחק דויטשר שוחרר מהצבא הבריטי, וחזר לביתו בכפר הרא"ה, ועבד כחשמלאי ושרברב.
  • שפרה נולדה בפתח תקוה, 1942, להוריה דוד-דניאל ושרה אורבכר.
  • דוד-דניאל נולד ב- 1899 בעיירה קיפינהיים, גרמניה. עלה לארץ ישראל בשנת 1933, בעקבות עליית השלטון הנאצי בגרמניה. רוב חייו עבד כאופה במאפיות.
  • שרה אורבכר, לבית אימטובסקי, נולדה ב- 1906 בביאליסטוק, פולין. עלתה לארץ ישראל ב- 1934.
  • יהודה ושפרה דויטשר נישאו בשנת 1960. נולדו להם ארבעה בנים: דורון, איתמר, יצחק ואיתן.
מצד האם, רויטל:
  • בת לשלמה וחנה המר, מחדרה.
  • שלמה המר נולד בחדרה, ישראל, בשנת 1937, להוריו יצחק ושרה.
  • יצחק המר נולד ב- 1907 בראדומסק, פולין. עלה לארץ ישראל ב- 1935, לחדרה.
  • שרה-רבקה המר, לבית קולבסקי, נולדה ב- 1912 בעיירה רוטקי-קוסקי ליד ביאליסטוק, פולין. עלתה לארץ ישראל ב- 1936.
  • יצחק ושרה נישאו בתחילת בשנת 1937, בחדרה.
  • ליצחק ושרה נולדו 3 ילדים: שלמה (סבי), אברהם ואסתר.
  • יצחק המר עבד כקבלן צבע. שרה המר עבדה בתחילה בעבודה חקלאית בפרדסים של איכרי חדרה, לאחר מכן כתופרת.
  • חנה המר, לבית קירשבוים, נולדה בכפר-פינס, ישראל, בשנת 1942, להוריה ישראל וזהבה קירשבוים.
  • ישראל קירשבוים נולד בלודג', פולין. עלה כרווק לארץ ישראל ב- 1933. בתחילה עבד כנגר בטכניון בחיפה. בהמשך הצליח לרכוש חלקת אדמה בכפר-פינס.
  • זהבה קירשבוים נולדה בעיירה לוקוב, פולין. עלתה עם הוריה לארץ ישראל ב- 1936. התגוררה בחדרה. להוריה היתה חנות רהיטים.
  • ישראל וזהבה נישאו ובנו את ביתם בכפר-פינס. התפרנסו ממשק חי: לול, פרות. ישראל גם עבד כשכיר במפעל עץ-לבוד בקיבוץ משמרות.
  • לישראל וזהבה נולדו 4 ילדים: חיים, אילנה, חנה (סבתי) ויעקב.

מקור ומשמעות שם המשפחה:
- 'דויטשר' (Deutscher) משמעו 'גרמני' בשפה הגרמנית. השם מעיד על מוצא המשפחה לפני הרבה מאוד דורות, כאשר המשפחה היגרה מאזור דובר גרמנית לאזור אחר באירופה, לאיזור מזרח אירופה, שם היו ריכוזי יהודים גדולים מאוד במאות השנים האחרונות, החל מסוף המאה ה- 16.
- שם המשפחה 'דויטשר' היה נפוץ מאוד בריכוזים יהודיים במזרח אירופה, באזורים שהיו אז תחת שלטון ממלכת פולין הגדולה, שבסוף המאה ה- 16 ובמהלך המאה ה- 17 התפרסה על אזורים עצומים במזרח אירופה. באותם שנים היתה הגירה מסיבית של יהודים רבים מאשכנז לפולין, כי הפולנים היו מעוניינים לפתח את מדינתם והיו נכונים לקלוט את היהודים בארצם.


חיי יום יום במשפחת האב והאם:
  • במשפחת הורי אבי, יהודה ושפרה דויטשר, בכפר הרא"ה:יהודה דויטשר, בעקבות אביו, עבד במשך עשרות שנים כחשמלאי ושרברב בכפר הרא"ה. שפרה דויטשר הקימה את ספריית הילדים בכפר הרא"ה, ובמשך שנים רבות שמשה כספרנית, בהתנדבות. בהמשך עברה לעבוד כמורה במוסדות חינוך בכפר הרא"ה: מוסד עליית הנוער בן-יקיר וישיבת בני-עקיבא.
    כמו כן במשק המשפחתי היה פרדס של פרי הדר: קלמנטינות ותפוזים.

    אופי החיים בכפר, מושב עובדים דתי של הפועל המזרחי, משלב חיי תורה ועבודה. במשך השבוע ההורים עמלים לפרנסתם, הילדים מעורבים בעבודת המשק החקלאי - השקיה, קטיף הפרי בחורף, קמים מוקדם בבוקר לתפילת שחרית בבית הכנסת, מנחה וערבית בערב. בשבתות וחגים מתכנסים כל תושבי הכפר לתפילות חגיגיות ושיעורי תורה בבית הכנסת. כל הילדים ובני הנוער נוטלים חלק בפעילויות סניף בני עקיבא במקום.

    אבי, דורון, ככל ילדי הכפר, התחנך בגני הילדים ובבית הספר היסודי הממ"ד בכפר הרא"ה.
    את לימודי התיכון למד בישיבה הטכנולוגית כפר סיטרין, ליד חיפה. גם אחיו של אבי למדו בישיבות המשלבות תורה ומקצועות חול - מדרשיית נועם בפרדס חנה, ישיבת טכנולוגית בפתח תקוה, ישיבת בני-עקיבא בכפר הרא"ה.אבי התגייס לצבא בשנת 1979. שרת בתפקידים טכניים במספנות חיל הים.
  • במשפחת הורי אימי, שלמה וחנה המר, בחדרה:שלמה המר עבד במשך כ- 40 שנה במשרדי מס-הכנסה בחדרה. חנה עבדה כמורה בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי בשכונת גבעת אולגה, במערב חדרה.
    גם משפחת המר בחדרה, כמשפחת דויטשר בכפר הרא"ה, מקיימת אורח חיים דתי המשלב חיי תורה ועבודה, כשבית הכנסת משמש כמקום ההתכנסות הקהילתי בשבתות וחגים.
    אמי, רויטל, התחנכה בגני הילדים, בית הספר היסודי ועד סוף התיכון הממ"ד בחדרה.
    אמי שרתה שנת-שירות-לאומי במרכז שפירא (ליד קרית מלאכי), כסייעת חינוכית בבית הספר.



יום שני, 14 בפברואר 2011

תמונות

הבית בו נולד סבי, יהודה דויטשר, ברחוב Düsterngraben 26 בהלברשטט, ובו התגורר עד עלייתו ארצה בגיל שנה וחצי.

בחצר האחורית של בית המגורים. 1935 בערך.
עומד עם כלי עבודה - יצחק דויטשר, אביו של סבי יהודה.
סבי, יהודה דויטשר, על הידיים של אימו, הניה דויטשר, בחצר האחרוית של הבית. 1937.
סבי, יהודה, עם אחותו חוה. 1937.
סבי, יהודה דויטשר ואחותו חוה עם מר וילי קאלם (Wiliy Calm), יהודי תושב השכונה.

וילי קלאם היה, יותר מאוחר, השריד האחרון לקהילת הלברשטט. ניצל במלחמה, המשיך לגור בעיר עד 1959.


1990, יהודה דויטשר עומד במקום בו עמד הבית בו נולד.
החצר האחורית, של מה שהיה בית המגורים של סבי, יהודה דויטשר, כפי שנראתה בביקורו במקום ב- 1990

שרידי בית הקברות היהודי בהלברשטט, 1990
פנים בית הכנסת בהלברשטט, 1900 (מאתר יד ושם).

שרידי בית הכנסת, הלברשטט

בית הכנסת בהלברשטט

יום שני, 17 בינואר 2011

אודות סבא יהודה (לייבל'ה)

           
  1. נולדתי   ב-י"א-ניסן  תרצ"ו, 3.4.1936 בעיר הלברשטט בגרמניה.
    באותה תקופה הנאצים והיטלר בראשם כבר היו בשלטון, חוקי-גזע הוכרזו כנגד היהודים כמו: נישול היהודים ממקומות עבודה ואיסור לסחור עמם.    
  2. שמי יהודה-לייב-ברוך.
    • יהודה-לייב על-שם סבי מצד אמי,
    • וברוך, על-שם סבי החורג מצד אמי.
בזמן הולדתי נאסר לתת שם יהודי לילדים, מלבד: ישראל לבנים, ושרה לבנות.
אבי התייעץ עם רב-העיר, והוא פסק שניתן לתת לי בטקס הברית את השם הלועזי ליאו, שלמעשה משמעותו: לייב. ועד היום בחוג  המשפחה והידידים קוראים לי לייבל'ה.  
  1. שם משפחתנו: דויטשר, שמרמז על מוצאינו. במאה  ה-17 משפחתנו התגוררה בגרמניה, ומסיבות שונות  נדדה מזרחה לפולין והתמקמה בעיירה סלוטבינה בגליציה (כיום באוקראינה) המשפחה הוגדרה  על-ידי הסביבה כיוצאת גרמניה, וכך השתרש השם.
  2. לשאלתך, מדוע עזבנו את גרמניה? כפי שהזכרתי בתחילת דברי, נולדתי בתקופת השלטון הנאצי, שבראש מדינת גרמניה עמד היטלר. גזרות קשות וחוקים מפלים רבים הוטלו כנגד היהודים בגרמניה. בעיר מגורינו הלברשטט, היה לנו בית-הארחה וחנות מכולת – והחוקים כנגד היהודים אסרו עלינו לארח ולמכור מוצרים אלא ליהודים בלבד. בנוסף, התנכלו  לאבי בעלילות שוא, עד כדי סכנת-חיים, לא פעם נאלץ לברוח לעיר אחרת.
    אף-על-פי, שהשכנים הנאצים הרגיעו ואמרו שהמצב הוא זמני, אבי הבין שהמצב יורע, וצריך לעזוב את גרמניה. הוא נסע לברלין, למשרדי הסוכנות-היהודית, כדי לברר האם יוכל לקבל רישיון עלייה לפלסטינה-ארץ-ישראל. בתקופה זו שלטו הבריטים בארץ ולא נתנו אישורי כניסה לפלסטינה, אלא, במקרים מיוחדים , ובעיקר לבעלי-מלאכה דרושים.

    בעזרת ידיד נעורים, אבי הצליח לקבל אישור-כניסה לארץ ישראל כבעל-מלאכה. הידיד רשם את אבי, כמועמד להתקבל לקבוצת-רוטגס, היום קבוצת-יבנה. אבי חזר לעיר מגורינו הלברשטט ומיד התחיל לחסל את הרכוש, ולארוז את מה שניתן לקחת לעלייה  לארץ ישראל.
    השכנים הנאצים אמרו לאבי, למה אתה בורח? לא מתכוונים  אליכם, תישארו. אך אבי היה נחוש בדעתו לעזוב כדי להציל את המשפחה. את הבית נאלץ למכור למתווך מטעם השלטונות במחיר אפסי.
     
    הורי, אחותי ואני עלינו לארץ ישראל כשנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. הסבא והסבתא מצד אבי לא קיבלו סרטיפיקט – אישור עליה לארץ ישראל, וסופם היה כשאר היהודים שנשארו - גורשו ברכבות למזרח אירופה ושם הושמדו.
    את סבתי מצד אימי, שכבר גורשה מהלברשטט לפולין, הורי הצליחו להציל ברגע האחרון, בהסדרת אישור השלטון הבריטי לעלייתה לארץ ישראל. היא יצאה מפולין שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם.
  3. בספטמבר-1937, הגענו באוניה לחופי ארץ ישראל. האוניה הגיעה לנמל חיפה בעיצומו של חג ראש-השנה. עקב קדושת החג אבי סרב לרדת לחוף, נשארנו באוניה והפלגנו איתה לביירות, בלבנון. למחרת ראש-השנה חזרנו לחיפה, כשחלק מרכושנו נגנב בנמל-ביירות.
    בתחילה גרנו בפתח-תקווה, במטרה להצטרף לקבוצת-רוטגס, שהתארגנה במקום. אך כשאבי הגיע לקבוצה להירשם, סרבו לקבל את משפחתנו, מסיבה תקציבית. הם היו מוכנים  לקבל רק זוגות ללא ילדים. 
    בתקופה זו הייתה בארץ שביתה גדולה של האוכלוסיה  הערבית. הנסיעה בדרכים היתה מסוכנת בגלל התנפלויות של כנופיות ערביות. אך אבי  היה  נחוש  בדעתו  למצוא  מקום  התיישבות  דתי - וכך  הגענו  לכפר-הרא"ה.

    ההתאקלמות  הייתה מאוד קשה, אבי כחשמלאי ופחח, לא מצא  עבודה, ונאלץ לעבוד בפרדסים, במרחק של 8-ק"מ מהיישוב.

    כעבור שנתיים, בשנת  1939, פרצה מלחמת-העולם-השנייה. השלטונות הבריטים השתמשו באישור בעל-מלאכה, שנתנו לאבי כדי לעלות לארץ, כדי לגייס אותו ב-1940-לחיל-האויר הבריטי, כחשמלאי מטוסים. הוא השתחרר רק בסוף המלחמה,ב-1945-לאחר שירות קשה במדבר המערבי במצרים ובמדבר לוב, וחזר לביתו חולה ותשוש.
  4.  לשאלתך איך היה המעבר משפת האם לעברית: לא היה קל. בבית  דברנו  גרמנית, בגן-הילדים עברית, הייתה ערבוביה בשפתנו בין עברית לגרמנית. זה הכביד עלי בעיקר בשנותי הראשונות בבית הספר, כי בבית לא יכולתי לקבל  עזרה.   
  5. מאורעות  חשובים  בחיי:
    • כפי שסיפרתי, בפרוץ  מלחמת העולם-השנייה אבי גויס לצבא הבריטי. כילדים הזהירו אותנו  מחיילים בריטים ,ובמיוחד מהחיילים האוסטרלים, שהיו תמיד שיכורים. ביום שאבי התגייס, הוא שב באותו ערב הביתה, לבוש במדים, נבהלתי מאד, כי לא הכרתי אותו במדים.
    • אירוע נוסף: ב-1940 אחות של אבי הצליחה  לצאת מאירופה באוניית-מעפילים, והגיעה  לחיפה. הבריטים  רצו לגרש מכאן  את  המעפילים  לאי מאוריציוס, באוניית  גירוש  בשם "פאטריה". אנשי ההגנה  הצמידו מוקש לדופן האונייה, במטרה לגרום לנזק לאוניה וכך לבטל את הגירוש, אך  הפיצוץ של המוקש היה חזק מידי לגוף האוניה החלוד והרעוע. נפער באוניה חור גדול והיא טבעה בנמל-חיפה. דודתי לא הצליחה להינצל.
    • ב-1942 בחוזרי יום אחד מבית-הספר, ראיתי את סבתי מצד אמי, שהורי הצליחו להצילה ממחנה  מעצר בפולין, לאחר שגורשה מגרמניה, יושבת  במטבח,  ראשה  שעון על  השולחן והיא בוכה.
      לשאלתי מה קרה? ענתה: תגיד תודה שיש לך לחם לאכול ומים  לשתות, בגרמניה הורגים  אנשים  וילדים, סוגרים יהודים במחנות ללא אוכל ושתייה. מאורע זה זה השפיע עלי מאד.
    • אירוע  חשוב שהשתתפתי בו, כילד, היה כאשר הגיעו מעפילים לחופי-הארץ, ועזרנו להם בהגיעם  לכפר-הרא"ה.
      בנובמבר-1945, בלילה, היו צריכות להגיע ספינות מעפילים לחוף כפר ויתקין. היה צריך לנטרל את משטרת-החופים בגבעת-אולגה, כדי שלא יפריעו להורדת המעפילים. במפקדת ההגנה החליטו  לפוצץ את משטרת-החופים. החבלנים יצאו מקיבוץ גבעת-חיים, הסמוך לכפר הרא"ה, והבריטים  עלו על עקבותיהם.
       למחרת בבוקר, הוחלט בבית-הספר להפסיק את הלימודים, ולהוציא את כל התלמידים מכיתה א' עד ח', לצומת כפר-הרא"ה, כדי לעצור את  כוחות הבריטים, שיצאו לכוון גבעת-חיים. הושיבו  אותנו על הכביש, וכך מנענו מהבריטים לעבור עם הטנקים וכלי הרכב שלהם.